היו ימים חמים ימי בצורת
פני יבשו כסדק אדמה
שדי קמל ולא נותר לקצור את
שאלתי, לחשתי, בשביל מה
החורף שוב היכה בי קור כחרב
והמבט כה סגרירי בשתי עיני
ומסדקי קירות ניבט העצב
שאלתי, לחשתי, עד מתי
אך לעת ערב
עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי
אני יודעת
אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי
אני זוכרת בדידותי זועקת
אליט פני בשתי כפות ידי
את צערי חילקתי עם פת לחם
שאלתי, האומנם ואם כדאי
את תפילתי אשא כך הלאה לאה
עוד לוחשות שפתי מתוך עוני
אני יודעת מישהו למעלה
רואה אור עששית בחלוני
大热天，干旱天
我的脸干裂得像地上的裂缝
我的田全干了，没有可以收获的
我问，我低声问：为什么？
寒冬再次来临，冷如一把剑
冷在我的双眼
从窗口裂痕里流出一股悲伤
我问，我低声问：要到何时？
但在黄昏时分
夜风吹起
一片落叶落在我的屋顶
我知道
我听见
有人一直在和我行走
我记得我在孤单中呼喊
我用双手捂住我的脸
我的悲伤残存在我的口粮里
我问：这是真的吗？这一切值得吗？
我要高举我的祷告继续前进
我的嘴唇在哀痛中呢喃
我知道有人在上面
我在窗户中看见了一盏灯光
